דבר המנהל

גדלתי בבית בו עוצמת הציונות הייתה כעוצמת העוני והרדיפה שחווינו במשך כל חיינו בברה"מ. לחיות במדינת היהודים היתה זכות גדולה ושאיפת משפחתי מאז שאני זוכר את עצמי.

חינוך מצויין וחינוך למצויינות היו למטרת-העל של משפחתי, למרות העוני המחריד שליווה אותנו במשך שנים רבות. להיות משכיל, כך האמינו הוריי, היה חלק חשוב מהזהות היהודית. חלק זה היווה, בין השאר, בסיס להישרדות בחברה שלא היטיבה עם היהודים.

אמונה זו בחשיבות ההשכלה והחינוך למצוינות עודדה את הורי לשלוח אותי למרות כל הקשיים, להמשך לימודים גבוהים בארה"ב. כך, בשנת 1995, מצאתי את עצמי בדרך לדוקטורט בפילוסופיה ואומנויות הביצוע באוניברסיטת ניו-יורק. דבר הוביל לדבר ומלבד הדוקטורט, הצטרפתי לסגל ההוראה של האוניברסיטה וסיימתי תואר שני נוסף במנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה שבניו- יורק. שמרתי על קשר מתמיד עם הארץ על-ידי עבודתי כדובר הקונסוליה הישראלית בניו יורק – עד שדרישות חברת ביוטכנולוגיה שהקמתי לא השאירו לי זמן פנוי לעבודה זו. למרות שהמרחב העסקי היה רחוק מהכשרתי כפסנתרן מופיע, ראיתי את התחום העסקי כאמצעי בדרך למטרה – לחזור לישראל ולתרום להפיכתה של מדינתנו ממקלט למגנט לעם היהודי.

מתוך ההבנה שהתחמושת ההישרדותית הכמעט בלעדית של מדינת ישראל היא ההון האנושי וכי רק יתרוננו כחברה איכותית יכול להבטיח את המשך קיומה של מדינתנו באזור כה סבוך, הקמתי את "זרקור" – חברה לתועלת הציבור הפועלת לקדם מצוינות בחברה הישראלית.

כפי שהבינו זאת הוריי, כך מבין גם אני, שחינוך מצוין וחינוך למצוינות ככלי לעתיד צריכים להתחיל בגיל צעיר. זו הסיבה ש"זרקור" מקים גן ובית ספר יסודי (גילאי 4- 18) ,שמשלבים ניסיון מתודי, חינוכי ופדגוגי מהמתקדמים בארץ ובעולם.

אני מזמין כל משפחה השמה את החינוך בראש סדר העדיפויות לקחת חלק בזרקור.